החלטה בתיק עת"מ 47890-03-11

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבה שלא לפעול למימוש החלטתה להרחיק את המבקשת מגבולות מדינת ישראל, וזאת עד לקבלת החלטה בערעור מנהלי שהוגש כנגד החלטת בית הדין לביקורת משמורת (להלן: " בית הדין"), אשר ניתנה ביום 17.3.2011.

2.         המבקשת נכנסה לישראל לראשונה ביום 20.7.2005 באשרת ב/1. היא יצאה מישראל ביום 26.5.2008 ושבה ביום 7.7.2008. פעם נוספת יצאה המבקשת את גבולות מדינת ישראל ביום 18.3.2009 ושבה ביום 29.4.2009 באשרת  תייר, ל - 3 חודשים, אשר הוארכה ותוקפה פג ביום 6.1.2010.

3.         ביום 18.1.2010 הגישה המבקשת בקשה למקלט מדיני, בו ביום בוצע למבקשת תשאול ביחידת המסתננים והונפקה לה אשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל ל - 3 חודשים.

ביום 17.3.2010 נערך לה ראיון בקשר לבקשת המקלט וביום 23.1.2011 נדחתה בקשתה למקלט, שעה שבוססה על טעמים כלכליים גרידא, וללא קשר ליסודות הרדיפה המוזכרים באמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 (להלן: " אמנת הפליטים"), ולא גילתה כל עילה לכאורה בהתאם לאמנה.

4.         המבקשת ערערה על החלטת בית הדין אשר הוציא כנגדה צו הרחקה מגבולות מדינת ישראל, לאחר שבסיום שימוע שנערך לה, בעקבות מעצרה, קבע כי לא שוכנע שקיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה של המבקשת, וכי כל טענה כי המבקשת ראויה למקלט מדיני משוללת יסוד. החלטה זו ניתנה לאחר שבמסגרת עדותה לא הכחישה המבקשת כי שהתה בישראל ללא אשרת שהייה, לאחר שפג תוקף אשרת העבודה איתה נכנסה לישראל, אולם טענה כי היא מצויה בעיצומו של הליך להסדרת מעמדה בארץ, במסגרת הליך בבג"צ, בעתירה לצו על תנאי שהוגשה ביום 28.2.2011 (בג"ץ 1634/11, העמותה לקידום מעמד מבקשי מקלט מדיני נ' משרד הפנים), ויש להשאירה בישראל, עד לתום השלמת ההליכים בעניינה. עוד טענה המבקשת כי בקשתה למקלט מדיני בישראל נעשתה מטעמים כספיים גרידא.

ביום 22.3.2011 דחה בית הדין במסגרת דיון חוזר בעניינה של המבקשת, בקשה נוספת לעכב הרחקתה מישראל.

5.         המבקשת טוענת בעתירתה כי הרחקתה מישראל בעודה מצויה בעיצומם של הליכים משפטיים שמטרתם הסדרת מעמדה בישראל, תהווה פעולה חסרת תום לב המנוגדת להלכה פסוקה של בית המשפט העליון שפסק כי אין לגרש שוהה בלתי חוקי מהארץ, בטרם סיים בית משפט לעניינים מנהליים לדון בבקשה לצו ביניים למניעת הרחקתו.

6.         המשיבה בתגובתה עותרת לסילוק העתירה והבקשה לצו ביניים על הסף, בהיעדר עילה, חוסר ניקיון כפיים ושיהוי, שכן העתירה אינה מפרטת מבחינה מהותית מהי ההצדקה לביטול צו ההרחקה והסדרת מעמדה של המבקשת בישראל. נטען עוד כי העתירה אינה מונה את הטעמים לביטול צו ההרחקה, שכן אין עילה כאמור. במסגרת העתירה לא מפורט כל רקע עובדתי, ולא עולה ממנה הסיבה לבקשת המקלט כפי שנטענה על ידי המבקשת עצמה, לא צורפו בקשתה לקבלת מקלט מדיני ולא ההחלטה שהתקבלה בעניינה לדחות את בקשה זו על הסף. עוד טוענת המשיבה כי ניהול הליכים משפטיים אינה מהווה עילה לאי הרחקה.

7.         המבקשים למצוא בישראל במקלט חלקם של המסתננים עומד בקריטריונים שנקבעו באמנת הפליטים ומעמדם נבחן על ידי רשויות המדינה, לאור העובדה שבמדינת מוצאם נשקפת להם סכנת חיים ופגיעה בחירותם, אולם חלק גדול של המסתננים הבאים דרך הים, האוויר והיבשה, מבקש למצוא בישראל מקור פרנסה. חיזוק לתופעה זו אנו מוצאים בהגשה מרובה של בקשות ועתירות לבתי המשפט לעניינים מנהליים, שעניינן דומה, אם לא לומר זהה, ולהן פן משפטי אחד, אשר חוזר ומעלה לדיון עניינים משפטיים הנוגעים להסדרת מעמדם של המבקשים כפליטים בהתאם לאמנת הפליטים, כשרק נסיבות החיים האישיות של מגיש הבקשה, משתנות.

ברוב המקרים תגובת המדינה דומה, שכן מעיון בחומר שנאסף על ידי יחידת התשאול ויחידת המסתננים במסגרת שימועים שנערכים למבקשי המקלט והשוהים הבלתי חוקיים שנתפסים ומושמים במשמורת, עולה תמונה לפיה רוב הבקשות הינן בקשות סרק, שאין בהן ממש, שכן מגישי הבקשה אינם עומדים בקריטריונים לקביעת מעמדם כפליטים הזכאים למקלט מדיני, כשמטרת מגישי הבקשה הינה למעשה מטרה כלכלית גרידא, של המשך עבודה בשוק העבודה במדינת ישראל, לצורך התפרנסות.

8.         בהתייחס לפן המשפטי, מצאתי לנכון להפנות להחלטתו של כב' השופט דר' קובי ורדי, בעת"מ 33796-01-11, נפטונג צ'אנדרום נ' מדינת ישראל, אשר ניתן ביום 8.3.2011, ואשר סוקר את הפן המשפטי בנוגע לאמנת הפליטים ובקשות המקלט, ונהלי מדינת ישראל בהתאם להן, ועל כן, כל שנותר לדון הוא בנסיבות הבקשה גופא.

9.         דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי על פי החומר שצורף לעתירה, כי מדובר בעתירה שיש לה בסיס מעוגן באמנת הפליטים המבקשים מקלט מדיני. המבקשת עצמה מעידה כי מטרת בואה לישראל הינה מניעים כלכליים בלבד. לא התרשמתי שנשקפת לה סכנת חיים במדינת מוצאה. אני סבורה כי מדובר בעתירת סרק, שכל מטרתה השגת זמן נוסף למבקשת בתחומי מדינת ישראל, ולכן בשלב מקדמי זה של דיון בבקשת ביניים, יש לבחון לאור הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, האם קיימות ראיות לכאורה לקיומה של סכנת חיים למבקשת, מסיבה כלשהי, גם אם אינה עונה על הגדרת "פליט", ואם קיים בסיס, ולו לכאורי, לכך שמרחפת סכנת חיים, לא הייתי קובעת שיש להורות על גירושה, ומבטלת את החלטת בית הדין.

10.       יתרה מכך, איני סבורה כי בבחינת מאזן הנוחות נוטה הכף לטובתה של המבקשת. בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה כגון זו, עולות שתי שאלות בהן יש להכריע. האחת, מהי מידת הנזק שתיגרם למבקשת במידה ולא יינתן צו ביניים אל מול הנזק שייגרם למשיב, במידה ויינתן צו כאמור, קרי , בחינת "מאזן הנוחות". והשנייה, סיכויי ההליך המשפטי בגינו מבוקש צו הביניים. (ראה לעניין זה  בג"צ 1508/93, רפאל פנחסי, סגן שר וחבר כנסת נ' יו"ר הכנסת, ח"כ שבח וייס, פ"ד מז(1) 510 וכן בר"מ 301/03, אחים סקאל בע"מ ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח', תק-על 2003(1) 279).

11.       לאור כל האמור לעיל, לאור העובדה שקבעתי כי מדובר בבקשת סרק, שכל עניינה הוא "בקניית זמן", לאחר שהמבקשת מיצתה את כל האשרות לשהייתה החוקית בתחומי מדינת ישראל, יש לדחותה הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש של טיפול בבקשות על ידי יחידת הטיפול בפליטים בתל אביב (RSD) אשר נכנס לתוקף ביום 2.1.2011.

הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ט  אדר ב תשע"א, 25 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: